"מי יזיז את הבאנג שלי ?" או בשפה פשוטה: כיצד מפסיקים להשתמש בסמים ? לשתות אלכוהול ? להמר ? כששאלות אלה עולות זה סימן טוב :
שמי משה קרון. בשנת 1991 הקמתי וגם ניהלתי את המרכז האישפוזי לגמילה בסיסית מסמים ואלכוהול בליפתא שבירושלים (הוקם ע"י האיגוד הירושלמי למאבק בסמים בשיתוף עירית ירושלים, משרד הבריאות, הרשות למלחמה בסמים והקרן לירושלים). כשסיימתי כעבור למעלה מעשרים שנה את תפקידי, בחרתי להציע את את מומחיותי וניסיוני במסגרת קליניקה פרטית בירושלים ובתל אביב. התשלום מתחשב ביכולת הכלכלית :
1. יעוץ בבעיות שימוש והתמכרות לסמים, אלכוהול והימורים.
2. בניית תכנית אישית להפסקת צריכת סמים, אלכוהול והימורים.
3. הדרכת הורים למתבגרים ולצעירים.
4. התערבות במצבי משבר.
5. שליטה בכעסים.
6. הגברת מוטיבציה לשינוי בחיים.
רבים מצליחים להתמודד טוב עם האתגרים שמעמידה בפניהם התקופה האחרונה תקופת הקורונה. אך לא מעטים מרגישים שתקופה זו מדגישה עוד יותר צדדים לא נעימים ובעייתיים בחייהם האישיים, המשפחתיים, הכלכליים ועוד.
דאגות שמחלחלות הופכות לא פעם לחרדה מכרסמת או לתחושת דיכאון וייאוש. הבדידות מצד אחד של אלה שחיים בגפם ותחושת המחנק מצד שני של אחרים הכלואים בזוגיות רעה או שחוקה, או החשים אין אונים מול ילדיהם המשועממים שמתקוטטים שוב ושוב – אלה הם רק מקצת מהקשיים שתקופה זו מערימה.
מגפת הקורונה לא רק הכניסה אותנו עמוק לתוך בתינו, אלא גם ניתקה אותנו משגרת חיינו מהלימודים, מהעבודה מחברינו ומבני משפחתנו. הציבה סימני שאלה גדולים באשר לעתידנו המקצועי והתעסוקתי. אנו מתמודדים עם הדאגות נוכח החדשות המדווחות על המתים והמונשמים, שנגיף הקורונה הבלתי נראה מפיל. לא מפתיע שיש לא מעטים שמגלים שהאלכוהול, הקנביס או כדורי ההרגעה והשינה הפכו להיות החברים הטובים שלהם, שעושים את העבודה לא רק בערב בסיומו של יום, אלא גם פה ושם במהלכו.
"אחרי הקורונה אתאפס" – אומרים אלה שמרגישים לא טוב עם השינוי בהרגלי צריכת האלכוהול והמריחואנה שלהם. "אנחנו לא עושים כלום כשהילדים ערים" אומרים הורים שחושבים שזה לא טוב לתת "דוגמא רעה" לילדים. "כשאני שותה, אני בעל יותר טוב ואבא יותר טוב" אומר מנגד אב לשניים קטנים ומוסיף: "הם עדיין קטנים ולא מבינים". אם לשני פעוטות אומרת: "אני חושבת על השתיה פה ושם במשך היום. מחכה לסוף היום בקוצר רוח. אני מרגישה שכשאני מספרת להם סיפור לילה טוב אני לא באמת איתם. אני רק מחכה שהם ירדמו כבר. אני מרגישה עם זה חרא", "אז יותר טוב שאני אתפרק?" ספק שואלת ספק מאיימת אם גרושה לבן מתבגר. "אני לא מאבד שליטה. שותה זהיר". "אני לא מזיקה לאף אחד. אני לבד לגמרי לבד עם מחשבות שמתרוצצות כל הזמן וחרדות שאוכלות אותי. אז אני מעשנת וויד שלוש ארבע פעמים ביום. תודה לאל שיש לי וויד. בלי זה הייתי מתה". "הוא בן 16 ומסתיר ממני בארון הבגדים שלו בקבוק וודקה. מסתגר בחדר ולא נותן לי להיכנס. אני משתגעת. אני לא יודעת מה לעשות. הוא יודע שאני בתקופה קשה ולא איכפת לו. איפה טעיתי".
סביבת אי וודאות ודאגה הינה סביבה המערערת את היסודות ומחייבת יכולת הסתגלות ולפעמים יכולת הישרדות. כל כך הרבה סימני שאלה מזמינים רבים מאיתנו לשתות יותר, לעשן יותר ולקחת יותר תרופות הרגעה ושינה ואפילו תרופות משככות כאבים. זו דרך שבה רבים מנסים להקל להרגיע את המועקה, הדאגה ואת אי השקט. בנוסף לכך חלק מהחומרים הללו נותנים הרגשה אופורית – סטלה שיש בה כדי לפצות ולרומם את הנפש. הדבר דומה לאדם שנמצא במצוקה כלכלית קיומית חמורה, משום שאין לו מקורות הכנסה והוא לוקח 100 אלף ש"ח הלוואה. – תחושת הרווחה שלו נהדרת אפשר לשלם שכר דירה, חשבונות מים חשמל טלפון ולקנות מזון. אבל בעוד ארבעה חודשים הוא ימצא את עצמו במצב שבו היה ביום נטילת ההלוואה אבל עם חוב של 100 אלף ש"ח וריבית. כלומר לשתות יותר אלכוהול, לעשן יותר וויד, לקחת עוד קלונקס או אוקסי עושים טוב ברגע הקצר הזה. אבל כבר עתה עלול להיפתח חשבון עתידי מדאיג – של נזקים והשלכות על הבריאות הפיזית והנפשית, על חיי המשפחה והזוגיות, על ההורות ועל התפקוד והיוזמה בתקופה שבה היכולות שלנו צריכות להיות במיטבן.
אם אחרי שקראתם את דברי אתם מרגישים אי נוחות יתכן שהדבר הראשון שאתם רוצים לעשות זה להוריד צ'ייסר או ראש או לבלוע כדור. אני מכיר את זה. זו הדרך שלכם להתמודד עם לחץ. יתכן שגם דברי אלה מלחיצים אתכם, למרות שאני מנסה לפתוח לכם קצת את עיניים.
אתם עושים Self Medication בדיוק מה שעושים מכורים. אני לא מכיר בני אדם שיום אחד קמו ואמרו "החלטתי היום להיות מכור לסמים או לאלכוהול". הם האמינו שלהם זה לא יקרה. שהם שולטים בסמים ובאלכוהול. הם באמת הרגישו שהם כאילו עם רגל על הבלמים. מדובר בתהליך של סחף! סחף איטי שהולך אט אט ומתחזק. הזמן הטוב ביותר להיחלץ הוא כשהסחף איטי. ככל שמשתהים זה קשה ומר יותר, תאמינו לי אני עם שלושים שנות וותק בתחום הטיפול בהתמכרויות.
מה שהופך את הסכנה לגדולה יותר הוא ה SETTING הנוכחי – תקופת הקורונה העכשווית וזו שתבוא בעקבותיה.
אם אתה מרגיש או את מרגישה שהדברים האלה עושים לך משהו. דבר. דברי עם מישהו. שתף מישהו שאתה אוהב או שאת סומכת עליה. תפתח את זה. צאו מהארון. צעד ראשון – שימו את זה על השולחן.
העזרו במישהו מקצועי כדי לבנות תכנית אישית להפסקת העישון או השתייה. ככל שתקדימו להתמודד עם בעייתכם כן ייטב!
נתחיל מהשורה התחתונה עם המלצה – על אבות להימנע משתיית אלכוהול חצי שנה לפני מועד ההתעברות. כך יפחיתו את הסיכוי למחלת לב מולדת אצל ילדיהם.
מחקר שפורסם ב European Journal of Preventive Cardiology מוצא קשר מובהק בין צריכת אלכוהול של הורים (כן כן, לא רק האם גם האב !) לבין גילוי מחלת לב מולדת אצל הילודים. המחקר זוכה לתהודה בין היתר במדור הבריאות של ה CNN.
עד כה היה ברור הקשר בין צריכת אלכוהול של האם במהלך ההריון לבין בריאות העובר – מוכרת תסמונת אלכוהול עוברית . תסמונת בעלת השלכות התפתחותיות נרחבות כולל נזק בלתי הפיך במערכת העצבים המרכזית. מחקר זה מטיל אחריות משמעותית גם על האב.
תעשיית האלכוהול (כמו אחותה תעשיית הטבק \ סיגריות) תדע לבטח באמצעיה הבלתי מוגבלים לתקוף את המחקר. יצטרפו אליה ללא ספק גברים לא מעטים.
אם אחרי קריאת הרשימה הזו אתם מסתובבים עם הרגשת אי נוחות ואולי דאגה קלה, יתכן שהדבר הבא שתעשו זה להוריד צ'ייסר או ראש או לבלוע כדור. אני מכיר את זה. הדרך שלכם עד כה להתמודד עם ההרגל ההתמכרותי הוא להירגע באמצעותו ולהמשיך הלאה. יש הטוענים (ואני לא מסכים איתם) שרק כאשר כמות הנזקים הכאב והסבל של המתמכר עולים באפן משמעותי על סך הכל ההנאה והתועלת מההתמכרות רק אז נוצרים התנאים לעשות שינוי. זה לא שאני מזלזל באפקט של ההלם והפחד, שמביאים אדם לנקוט בצעדים לקראת שינוי, אבל אני מאמין שיצירת מוטיבציה פנימית לשינוי היא תהליך פנימי לא קצר ושלכל אחד מאיתנו אכפת מעצמנו ומבריאותנו.
מה עושים? אתם מוזמנים להרים אלי טלפון 0535372468. נקבע פגישה לא מחייבת כדי ללבן יחד כמה דברים. אפשרות שנייה טובה היא לעשות צעד קטן וחשוב קדימה, ולדבר עם אדם יקר לכם, אדם שאתם סומכים עליו ולשתף אותו בהרגשה שלכם שיש לכם כנראה בעיה.
על השאלה המוצגת בכותרת אין תשובה. לא סופרים אותם בישראל.
במשך שנות עבודתי נפגשתי לדאבוני באירועים עצובים וכואבים שבהם גברים נשים ובני נוער מתו כתוצאה מנטילת מנת יתר של סמים, תרופות ואלכוהול. ברוב המחלט של המקרים לא היה באירוע חשיבות כדי להגיע לחדשות. צעיר שמת ממנת יתר אינו צעיר שמת כתוצאה מדקירת טרוריסט או מאחר שנהרג בתאונת דרכים או שנפל מפיגום באתר בניה. מוות ממנת יתר אינו מעניין הוא מוות שקוף. אפשר להניח שרבים מהם רצו מאוד לחיות. במרבית המקרים הם לא בחרו למות כפי שלא בחרו להיות מכורים. יש בתוכם כאלה שמאסו בחיים שחיו בייאוש ובמצוקה גדולה. יתכן שחלק מהם השתמשו במנת היתר כאמצעי אובדני. כל מי שמת ממנת יתר משאיר אחריו הורים או אחים או בני זוג וילדים, מ חברים, שכנים או עמיתים לעבודה. השכול והאבדן עטופים בשתיקה או בושה ברגשות אשם ובתחושת כישלון.
פעמים רבות חבריו של משתמש שנכנס למצב של ממנת יתר מבחינים בזמן אמת בסימנים המדאיגים. הם נבהלים מאוד, בורחים ומשאירים אחריהם אדם נוטה למות.
מוות ממנת יתר ניתן למנוע. מצב של מנת יתר הוא הפיך אם מזעיקים עזרה רפואית – אמבולנס ורופא דחוף. זריקת הנרקן מצילה חיים. יש בעולם פרוייקטים שבהם מנגישים את הנרקן לאוכלוסיות מועדות למוות ממנת יתר.
היתה לי הזכות לפני שנים רבות להפיק, לחבר ולהפיץ עלון למניעת מוות ממנת יתר. הוא הגיע לידי מאות מכורים וידוע לי שהציל חיים. אף אחד מהגורמים לא היה מוכן להמשיך ולממן את הפצת העלון. אף לא גורם ממלכתי או מסחרי אחד לא היה מוכן לתת לו חסות.
ב 31 לאוגוסט מתקיים היום הבינלאומי למודעות למנת יתר. בישראל אין לו הד.
משרד הבריאות מפרסם נתונים בדבר עליית מספר הפניות לחדרי מיון בעקבות שימוש בקנאביס. כתבתו של עידו אפרתי סובלת מאי דיוקים אבל טומנת בחובה משפט מפתח אחד שהוא ציטוט של גורמים במשרד הבריאות: "העלייה נובעת מ"זליגה בעקבות תהליך המדיקליזציה", וכן בשל "תפיסת היעדר מסוכנות בשימוש בקנאביס כחלק משיח ציבורי המבקש לקדם לגליזציה". האשם בעלייה בפנייה לחדרי מיון הם אליבא דמשרד הבריאות כתוצאה מזליגת הקנאביס הרפואי לרחוב ושיח הלגליזציה". זו זריית חול בעיני הציבור. האשמת הקנאביס הרפואי ושיח הליגליזציה הן חסרות בסיס שכן לא נבדק האם הקנאביס שנצרך על ידי הפונים לחדרי המיון אכן היה קנאביס רפואי. האם הפונים לחדרי המיון נשאלו האם הם שתו אלכוהול סמוך לצריכת הקנאביס ? במאמר המקצועי שפורסם לפני ימים אחדים "Marijuana may boost risky effects of drinking alcohol" עולה ששילוב צריכת אלכוהול וקנאביס עלול לגרום לתוצאות והשפעות כלל לא נעימות. כדי לקבל תמונה שלמה נכון היה להשוות את הפניות הנ"ל לחדרי המיון עם פניות בעקבות שימוש בתרופות – תופעות לוואי של טיפול תרופתי.
משרד הבריאות נמצא בעת האחרונה תחת מתקפה על התנהלותו בנושא הקנאביס הרפואי, המשרד עובר ממגננה למתקפה – מאשים את זליגתו לשוק בעלייה בשיעור הפונים לחדרי מיון. האם המשרד באמת חושב שהחולים שבריאותם תלויה בקנאביס (חולים כרוניים קשים) הם בעצם סוחרי זולגי קנביס…
כל מי שמסתובב במרכזי הערים הגדולות בישראל אינו יכול להימנע מריחו האופייני של הקנביס. העלייה בשיעור השימוש בקנביס כנראה חוצה מגזרים. אין בידנו הערכה מהימנה באשר לשיעור המתנסים והמשתמשים בקנביס בישראל. כמו בתרופות ובסמים רבים, גם בצריכת קנאביס קיימת תופעת השימוש לרעה הגורמת להתמכרות ולנזקים רבים. הקנאביס הוא מצד אחד תרופה חשובה ומצד שני חומר שעלול לגרום לנזק ולהוות גורם מאיץ להתפתחות בעיות נפשיות שחלקן קשות.
משבר האיידס הגיע לשיאו בשנות השמונים והיווה את הגורם המניע להקמת התנועה הבינלאומית לצמצום נזקים ׁׁHARM REDUCTION. מדינות אחדות הכירו בעובדה שיש לאמץ גישה פרגמטית ולאמץ אסטרטגיות להפחית את סכנת העברת נגיף האיידס בין אלה המשתמשים בסמים בהזרקה. במדינות כמו הולנד, אנגליה ואוסטרליה הוקמו בהצלחה פרוייקטים להחלפת מזרקים חלוקת קונדומים ומתדון. בשנת 1990 נערך בליברפול הכנס הבינלאומי הראשון בנושא צמצום הנזקים. ב 1998 פרסם אלן מרלאט ALAN G. MARLATT את הספר הראשון בנושא ושמו Harm Reduction וכותרת המשנה Pragmatic Strategies for High-Risk Behaviors. בשנת 2004 הופיע כתב העת המקצועי Harm Reduction Journal.
כיום קיימת הסכמה והבנה שאי שוויון וחוסר צדק חברתי מגבירים את הפגיעה באוכלוסית נפגעי הסמים ומשתיקים את קולה של אחת הקהילות הפגיעות ביותר בחברה. ולפיכך עומדת מאחורי רעיון צמצום הנזקים השאיפה לשמור על זכותו של כל אדם לבריאות ולרווחה ולנטילת חלק בדיון על מדיניות ציבורית. קידום מדיניות ופיתוח פרקטיקות ותכניות להתמודדות עם נושאים כמו מניעת מוות ממנת יתר, צמצום ההדבקות במחלות כמו איידס והפטיטיס סי וכליאה.
מדינה נמדדת לא רק בשגשוגה כלכלי או בהישגיה בתחום הספורט אלא בראש ובראשונה בדאגתה לאוכלוסיות הנזקקות ביותר והפגיעות ביותר. בשנים האחרונות בישראל נסגרים בזה אחר זה שירותים חברתיים לאוכלוסיות שאין להן קול ואין להן לובי: מרכז הגמילה לבני נוער וצעירים בליפתא, מרכז יום לנוער אם הדרך, הקהילה הטיפולית זוהרים, היחידה האישפוזית ביפו, היחידה האישפוזית בחיפה, היחידה האישפוזית בבאר שבע, הוסטלים לבני נוער כמו בית אריאל בירושלים ועוד. עתה אנו מתבשרים על כך שמזה 17 חודשים הגורמים הממנים לא שילמו את דמי השכירות וחשבון החשמל ל יזה"ר ו"צעד ראשון" – שני פרוייקטים המעניקים שירות על פי עקרונות צמצום הנזקים לחסרי בית מכורים לסמים ולאלכוהול ולנשים בזנות.
לפני שנים אחדות ביקרתי ב"צעד ראשון" לא הרחק מהתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. פרוייקט חשוב ומרגש ביותר. על לוח מודעות היו תלויות מודעות אבל צנועות המודיעות על פטירתם של חברים וחברות שהשתמשו בשירותי "צעד ראשון". חלקם נמצאו מתים ברחובות העיר. "זה הכבוד האחרון שאנו חולקים לאלה שחיו בבדידות ברחוב וכך גם מתו" אמר אחד העובדים המסורים. לעיתים לא לכל אדם יש שם. עכשיו כשהמקום סגור, גם לא יהיה לו מקום להתקלח, להחליף בגדים ולהבדק על ידי רופא.
בימים האחרונים נשמעת מחאה כנגד החלטת המשטרה למנוע את קיום פסטיבל דוף בחמת גדר, בטענה שמצוי מידע שבאירוע עלולות להתבצע עבירות סמים. אני מתאר לעצמי שלצד המחאות הקולניות כנגד המשטרה, יש כאלה שתומכים בצעדיה וחושבים שביטול האירוע הוא צעד המשרת את טובת ושלום הציבור.
אם אכן היה עלול להתרחש בפסטיבל סחר סמים נרחב, ניתן להניח שהוא היה מתבצע על ידי סוחרי קצה קטנים בסמים, ושבידיהם נשארו כמויות גדולות של סמים שימצאו את דרכם לצרכנים בדרכים אחרות.
סוחרי הקצה בסמים הם החוליה האחרונה והחלשה בשרשרת הסחר בסמים. תקיפת הזירה שבה עלול היה להתבצע סחר בסמים בקנה מידה נרחב על ידי החוליה החלשה והאחרונה, מעידה שהמשטרה כשלה כנראה בניסיון להגיע לחוליות החזקות בשרשרת הסחר – אלה שהשקיעו כסף רב בייצור ו\או רכישת הסמים מהיצרנים (משפחות הפשע, ברוני או טייקוני הסמים).
בימים אלה נפתחת עונת הרחצה. רבים חיכו לה וחלמו עליה גם בימי החורף הגשומים והקרים. חופי הים והבריכות הם חלק בלתי נפרד מבילוי הקיץ ומהחופש, אך למרבה הצער עונת הרחצה טומנת בחובה סכנות. חלק מהסכנות קשורות לעובדה שהנופשים שותים משקאות אלכוהוליים או צורכים סמים. כניסה לים או לבריכה תחת השפעה מסוכנת מאוד. מעונת רחצה אחת לשניה עולה מספרם של אלה שמוצאים את מותם בשל היותם שתויים או תחת השפעת סמים. חלק מהם נכנסים למים כדי "להתרענן" או לנוח על מזרון אויר בים, הם נסחפים ללב ים, כושר השיפוט שלהם אינו במיטבו וכך גם כושרם הגופני. מצב הלחץ שבו הם מוצאים את עצמם רק מחריף את מצוקתם. כך מצאו את מותם לא מעט נופשים. צריך לזכור שיש פער גדול בין ההערכה הסובייקטיבית של האדם תחת השפעה באשר לכשירותו לבין מצבו בפועל. לכן עליו להימנע מפעולות בשעה שהוא שתוי או נמצא תחת השפעה – שכן הוא עלול לסכן את חייו או אחרים. בעבר ערכתי רשימה כזו כאן. עתה עם פתיחתה של עונת הרחצה, חשוב מאוד להיזהר ולסייע לאחרים להימנע מכניסה למצבים מסוכנים בחופים ובבריכות השחיה.
זכרו: הים עלול להיות מסוכן, הוא מסוכן שבעתיים אם שותים או נמצאים תחת השפעת סמים.
ההתמכרות לקניות למרות שאינה כרוכה בנטילת חומרים פסיכואקטיביים, היא התמכרות שיש לה היבטים מקבילים וחופפים להתמכרות לסמים, אלכוהול והימורים. אצל המתמכר לקניות יש ברקע מצוקה או טראומה. הקניה שמתחילה כפיצוי על חסך הופכת להיות לכזו המספקת אופוריה וריגוש מצד אחד והרגעה \ בריחה מצד שני. בתהליך של סחף איטי המתמכר לקניות הולך ומרחיב את התנהגותו ההתמכרותית. יותר ויותר שעות הוא עסוק הן במחשבות, הן בפולחן הקניות והן בחיפוש הריגושים. הוא ממשיך בהתנהגותו למרות הנזקים הכלכליים והמשפחתיים, גם כשהוא מרגיש שאיבד שליטה. כשההסברים שהוא נותן לבני ביתו אינם מתקבלים הוא לומד להסתירה מסביבתו. בשלב כלשהו המשאבים הכספיים הנזילים אוזלים ואז מתחילה סחרחורת ההלוואות ונטילת הלוואות נוספות כדי להחזיר חובות. כך צומח הר הלוואות. המכור לקניות אינו עוקב פעמים רבות אחר חובותיו ואינו זוכר ממי לקח הלוואה ומתי התחייב להחזירה בולמוס הקניות וההלוואות משתלט על אישיותו. כשהעיקולים וההוצאה לפועל מתחילים לעבוד – חשבונות הבנק, משכורות וציוד מעוקלים ומקורות ההלוואה אוזלים – גובר הסיכוי שיפנה לעזרה. במקרים אחרים מסתבכים המכורים לקניות בשוק האפור האכזרי ומאבדים בעקבות זאת את דירתם ונכסים אחרים ומתמודדים עם מכבש לחצים ואיומים.
בעולם הרשתות החברתיות והקניות באינטרנט הופכת הרכישה באמצעות המקלדת או הסמרטפון למסוכנת עוד יותר. מהיר יותר לבקר ולרכוש באינספור חנויות וירטואליות מאשר בחנויות בקניון. המפגש היומיומי עם החבילה בדואר הופכת לעוד ריגוש שיחלוף עד מהרה ויפנה את מקומו לריגוש חדש. המערכות המתוחכמות מאתרות ומזהות את הקונים הכפייתיים ומקיפים אותם כל הזמן בהצעות ממוקדות שזורמות אליהם ללא הרף.
סיפורה של א' רווקה בת 36: "אני חיה לבד, משתכרת יפה כמנהלת חשבונות ראשית. אף אחד לא היה מאמין עלי – אני חנונה, מחושבת מרובעת. קניתי להנאתי באינטרנט. באתרים שכולם קונים בהם. דברים נחמדים. כל מיני, לעצמי. במשך חודשים קניתי בשליטה. אני חסכנית וקניתי מה שהייתי צריכה. אחר כך, עברתי לקנות כל יום. בוקר אחד המשכתי רכישה שנתקעה בערב הקודם. המשכתי לקנות כל הבוקר ולא הלכתי לעבודה. בלי להודיע במשרד. במבט לאחור, אני חושבת שזו היתה נקודת מפנה בהדרדרות שלי. הבית שלי נעשה מפוצץ מחבילות. הארונות היו מלאים, ולכן הייתי מאחסנת בחבילות. היום אני יודעת שקניתי המון פריטים כפולים ומשולשים. לא מתאים לי. יום אחד צילצלו מהבנק והודיעו לי שחרגתי מהמסגרת הציעו הלוואה ובלי לחשוב פעמיים ובלי לבדוק תנאים לקחתי אותה, ובעקבותיה עוד הלוואה כדי לכסות את הראשונה וחוזר חלילה. עד שלקחתי במשרד צ'ק של אחד הספקים והכנסתי לתיק שלי. וכעבור שבועיים גנבתי עוד שני צ'קים. המעילה במשרד לא היתה מתוכננת. היא היתה מטופשת. היום אני חושבת שבלי מודע ניסיתי לשבור את הכלים להסגיר את עצמי. כעבור חצי שנה מצאתי את עצמי באבו כביר במעצר. קצינת המבחן שלי אמרה לי בסוף הפגישה הראשונה שלנו: 'את מכורה לקניות'. הייתי בהלם. כל האסימונים שיש בעולם ירדו לי בבת אחת כמו גשם."
העתונאי רוגל אלפר בונה בביקורת הטלוויזיה שלו בעיתון "הארץ" תיזה ולפיה כל עוד השתמש הזמר דיוויד בואי בסמים הגיעה יצירתו לפסגות. לעומת זאת, כשבואי הפסיק לקחת סמים הוא שקע בבינוניות משמימה, כשחזר שוב ונטל סמים פרח מחדש – בשפתו הציורית של אלפר: "כאילו דילג בקפיצה על־אנושית אחת מהר תבור לאוורסט". איני מומחה לדיוויד בואי, אך יתכן שאלפר טועה, כשהוא מייחס את תקופות השגשוג לנטילת הסמים ולא לגורמים נוספים אחרים בחיי הזמר היוצר. בני האדם ואמנים, עוברים תקופות שונות בחייהם, חלקן תקופות שפל ושממון וחלקן פריחה ויצירה. דעה הרווחת בקרב רבים היא, שסמים תורמים תרומה קריטית ליצירה. דעה זו מקבלת רוח גבית מאלפר ואחרים. אl אין לה על מה להסתמך. הדוגמאות המוכרות של אמנים מצליחים שיצרו תחת השפעת חומרים פסיכואקטיביים, אינה מעידה על הכלל. אמנים רבים נטלו סמים ושתו אלכוהול והתפוגגו – יצירתם המבטיחה התנדפה בעשן הסמים ובאדי האלכוהול. רבים מאוד הם האמנים נפגעי סמים ואלכוהול שהמוטיבציה שלהם ליצור נשחקה עד דק וכישרונם התמסמס. יש שמתו בגיל צעיר, רובם נעלמו ונשכחו.
מי יזיז את הבאנג שלי 