שיחת ייעוץ אחת

Hands-699486

 

 

אסתר (שם בדוי) התקשרה אלי לאחרונה, חמש שנים אחרי שניפגשנו לשיחת יעוץ אחת:

"באותה שנה התמודדתי עם בני שהיה בסערת גיל ההתבגרות, הרגשתי שמיום ליום נבנה בינינו קיר. עד אז הייתי משוכנעת שאני האדם המשמעותי ביותר בחייו ולהיפך. השינוי היה דומה לאבדן. כאילו שאבד לי הילד שלי וקיבלתי במקומו נער זר שמתנכר לי. יום אחד הוא הגיע הביתה מסומם. לא ישנתי כל הלילה והרצתי בראשי סרטי אימה. הסכמת לקבל אותי בדחיפות. ישבתי עשר דקות ארוכות בכיתי ורעדתי. הייתי שבורה ומיואשת. אחרי שעה, יצאתי אחרת. קרה לי משהו. זה לא היה קסם – חזרתי לעצמי. כבר זמן רב שאני מתכננת את הטלפון הזה אליך. כדי להודות לך. להגיד ששיחה אחת איתך, סייעה לי להתעשת לפזר את הענן הכבד שרבץ עלי, ובעקבות זאת גם למצוא את הדרך אל בני. יכול להיות שאתה אולי אפילו לא זוכר אותי, אני לא אשכח לעולם."

טיפול וייעוץ הם תהליך שבדרך כלל נמשך פרק זמן לא קצר. נדרש זמן כדי לבנות אמון וקשר. אבל גם מפגש ייעוצי בודד או סדרת ייעוצים קצרה, עשויים להניב תוצאות טובות. מפגש יחיד כמו שעברה אסתר, עשוי להיות משול לגפרור בחדר נעול וחשוך, שבאמצעות אורו ניתן למצוא את המפתח.

יש חוויות רבות שעשויות להיות תראפויטיות – מפגש עם חבר או מכר, קריאה בספר, צפייה בהצגה או בסרט, טיול או מסע ועוד. חוויה שמסייעת לנו להבין משהו, לראות זווית שהיתה נסתרת.

 

142

"נסה לנער את השלג מעל הענפים;

לבטח פרחים הנצו במהלך הלילה. "

(מתוך הספר "בידיים ריקות שבתי הביתה" \ פסוקי זן \ תרגום: איתן בולקן ודרור בורשטיין).

 

 

מודעות פרסומת

4+4 שאלות שרופא צריך לשאול

יש רופאים, שבלחץ ועומס העבודה, נמנעים מלבדוק האם המירשם שהם רושמים לחולה עלול להיות מנוצל לרעה ולגרום נזק . יש רופאים שמחמיצים הזדמנות להגיש עזרה לחולה. רבים מהמכורים אמביוולנטים באשר לשימוש שלהם באלכוהול, תרופות או סמים. חלקם מהם היה רוצה לקבל עזרה ולא רק לצאת עם מירשם לקלונקס ביד.

חשוב שרופא ישאל את כל מטופליו (כולל הקשישים) בפגישתם הראשונה ארבע שאלות לבדיקת אפשרות קיומה של בעיה בשתיית אלכוהול, וארבע שאלות לבדיקת אפשרות קיומה של בעיה בשימוש לרעה בתרופות או סמים. כמו כן רצוי לשוב ולשאול את השאלות  כשההיכרות טובה יותר ויש חשש שהם סובלים משימוש לרעה בתרופות סמים או אלכוהול.

יש רופאים שנמנעים לשאול שאלות ישירות בנושא ההתמכרות. חולים שאינם מכורים לא יפגעו או ייעלבו אם יישאלו שאלות ישירות. אפשר להקדים ולומר לחולה "אני נוהג לשאול כמה שאלות את כל החולים החדשים שמגיעים אלי :

  1. האם אתה שותה אלכוהול ?
  2. האם אתה שותה יותר מכפי שהתכוונת ?
  3. האם הקרובים אליך מביעים לעיתים דאגה או ביקורת על הרגלי השתייה שלך ?
  4. רבים אינם מדווחים על הרגלי השתייה שלהם, האם אתה מסתיר או מעדיף לפעמים שבני משפחתך לא ידעו ששתית ?

(שתי תשובות חיוביות ויותר מצביעות על אפשרות קיומה בעיה ).

  1. האם אתה נוטל תרופות לשיכוך כאבים ? הרגעה ? נגד דיכאון ? חרדה ? לשיפור השינה? לשיפור כושר הריכוז ויכולת הלמידה  ?
  2. האם אתה מקבל לפעמים את התרופות הנ"ל מקרובים, חברים ? קונה אותן מזרים ?
  3. האם אתה מסתיר או מנסה להסתיר את העובדה שאתה נוטל תרופות אלו מבני משפחתך ?
  4. האם הצלחת להפסיק לקחת את התרופות לתקופה קצרה אבל שוב חזרת להשתמש בהן ?

(שתי תשובות חיוביות ויותר מצביעות על אפשרות קיומה של בעיה).

טוב יעשה רופא, המתרשם שקיימת בעיה, אם יפנה את החולה להתייעצות אצל מומחה.

L0000818 Brain illustration.

 

 

"נפל לסמים"

הורים רבים נבהלים מאוד כשהם מגלים אצל בתם או בנם בני העשרים או השלושים מריחואנה, חשיש, סמים אחרים או כלי עישון. התחושה שלהם היא שקרה להם אסון, שהילד שלהם "נפל לסמים". הם מקשרים מיד את עישון הסמים לעובדה שהוא עוד לא החליט מה יהיה איתו, שהיא עובדת בעבודות מזדמנות, שהוא מבלה בלילות, שהיא לא רצינית, חי מהיד לפה, לא משתפת אותם במה שקורה איתה, מסתגר בחדר שלו ועוד. ההורים מוצפים בתחושות אשם – איך זה קרה להם ? היכן הם שגו ? מגיעים למסקנות קיצוניות ורואים שחורות, הן בקשר לחינוך שהעניקו לילדים, והן באשר למצבה של בתם. יש הורים שמתחילים לעקוב אחר הבן או הבת, לחטט בחפציהם ובסמרטפונים. המעקב "מניב" תוצאות – הודעה "מוזרה" בוואטסאפ הופכת מיד להוכחה חותכת. פרורים לא מזוהים בתיק או בארנק הם שרידי "סמים קשים". הם נמנעים מרוב בושה מלשתף בני משפחה נוספים.

כשהם מתקשרים אלי, הם נשמעים מודאגים ומותשים, ומבקשים פגישה דחופה, אם אפשר עוד באותו יום, לא חשוב באיזו שעה. פעמים רבות מתברר שהמטרה של הדרכת ההורים היא להרגיעם משום שהלכו רחוק מדי. יש פעמים שהתמונה הראשונית שמתקבלת מההורים אכן מעוררת דאגה רבה ומחייבת מחשבה והערכות משפחתית. שתיית אלכוהול של בנים ובנות מהתלת בהורים. היא חוקית ונתפסת כנורמטיבית. ההורים וילדיהם מקלים ראש ומאחרים להבין ולהפנים שיש לבנם או בתם בעיית שתייה.

הדרכת הורים הוא תהליך שבו מתאפשר להורים להצטייד בכלים להגדיר מחדש את תפקידם, לחשוב יחד כיצד לסייע לבן או לבת להגיע לפגישת ייעוץ על מנת להעריך את המצב. אי אפשר לכפות על אדם לבצע שינוי רצוי בחייו בניגוד לרצונו, וקשה לבצע הערכת חומרת ההתמכרות ללא הבן או הבת. בהלת ההורים ותחושת הדחיפות המלווה אותה עלולים להרתיע את ילדיהם ולהרחיקם מפנייה לטיפול. חשוב מאוד לחשוב יחד ולתכנן את הדרך שבה יסייעו לבן או לבת לפנות לעזרה מקצועית.

 

Grierson 97 Rescate de asfixiado en un pozo.jpg
By Cecilia Grierson – Lámina 97 de GRIERSON, Cecilia: Primeros auxilios en los casos de accidentes é indisposiciones repentinas, Libreria y Casa Editora de Nicolás Marana, Buenos Aires, 1909, p.173.
This file was derived from:
Grierson Primeros Auxilios.djvu, Public Domain, Link

 

"אבא טוב הוא אבא שיכור"

קשה להישאר אדיש לכותרת רשימתו של ניסן שור (מוסף הארץ, 20 בספטמבר 2017) "אלכוהוריסט" ולכותרת המשנה "אין שום סיכוי שאצליח לשרוד יום אחד כהורה בלי לשתות כמה בירות וכמה צ'ייסרים. אבא טוב הוא אבא שיכור". שור מסיים את רשימתו במילים: "אני לא אלכוהוליסט".

אדם המתמודד עם מטלות היומיום ונתקף שוב ושוב ברגשות אין אונים, שמתרגמות לצורך לשתות בדחיפות, סובל קרוב לוודאי מהתמכרות. אצל רוב הסובלים מהתמכרות ניתן לזהות שהמניע לשתייה הוא הריפוי העצמי. המתמכרים ממשיכים לשתות חרף נזקי השתייה והשלכותיה השליליות. הם מגיעים להחלטה לנסות להפסיק לשתות כאשר מתברר להם שאיבדו שליטה – המשקה שבאמצעותו הם התנהלו, הפך להיות זה שמנהל את חייהם כרצונו הוא. אחרי ניסיונות כושלים להפסיק לשתות בכוחות עצמם הם פונים לטיפול, בהשאירם אחריהם אדמה חרוכה ומשפחה חבולה. הם מעידים שהאלכוהול הוא פולשני ובוגדני – השפעתו הולכת ומתרחבת. הכמות הנצרכת שפעם סייעה וסיפקה את ההשפעה הרצויה מכזיבה ויש להגדילה. האלכוהול הופך את פניו – מה שפעם הרגיע ואיזן מגביר חרדה, אי שקט וכעס, פוגע בבריאות, בתפקוד, בשיפוט, בקשרים הבינאישיים כולל אלה האינטימיים והיקרים ביותר. הכותב מצהיר ש"אבא טוב הוא אבא שיכור", הצהרה שאין לה על מה להתבסס אלא על אדי המשקה. ילדיהם של שתיינים מייחלים ליום שבו ההורה השתיין ייחדל לשתות, חלקם נושאים בנפשם צלקות, אחדים הופכים בעצמם לשתיינים.

Spirituosenauswahl im Budnikowsky, Sylt.JPG
By © JD (de.wikipedia.org)Own work, CC BY-SA 4.0, Link

 

"אנשים אומרים "שאכלתי רעה", זה נמשך שבוע".

מעת לעת אני מקבל טלפון מהוסס או מייל שכתב מישהו במצוקה אמיתית – מבוהל ונבוך. צעיר בשנות העשרים כתב לי לאחרונה. הוא עישן בחייו גראס פעמיים. בפעם השלישית גם שתה אלכוהול. אחר כך הרגיש רע מאוד. הקיא בלי סוף לא זז מהאסלה. למחרת בבקר ובימים שלאחר מכן, המשיך להרגיש רע. חברים שמשתמשים אמרו לו "אכלת רעה", אבל אצלו החלו להידלק נורות אדומות. המצב לא השתפר, זה נמשך שבוע. הוא כתב לי בין היתר: 

" אני מרגיש כאבי ראש עמומים ומוזרים וכבדות רצינית בחלק העליון של הראש , איני יודע אם יש קשר בין השניים אבל אני מרגיש גם השפעה על הראייה שלי , אני רואה די מטושטש למרחק גדול עכשיו ולא מפוקס כלל (הכל תחושות חדשות מאז המקרה). בנוסף , אני מרגיש חולשה מאוד גדולה בגוף ובמיוחד ברגליים."
הרגשה רעה בעקבות שימוש בסמים ובאלכוהול עלולה לעיתים להימשך מספר ימים. אולם יש מצבים המחייבים התערבות רפואית. מעורבים בכך שני גורמים – איכות הסם והאלכוהול. סמים מיוצרים באופן פיראטי ללא פיקוח וללא תו תקן. גם כאשר מישהו נותן לך "גראס רפואי" כביכול, אתה לא באמת יכול לדעת את מקורו ומה יש בפנים. אלכוהול מזוייף עלול להכיל כמויות חריגות של מתנול שעלול לגרום לעיוורון, לפגיעות נוספות וחלילה למוות. גורם שני היא רגישותו הפיסיולוגית או הפסיכולוגית של האדם.
הפנתי את הצעיר לרופא המשפחה. הוא נרתע מעט, חשש שזה יפגע בו כאשר יוודע שהשתמש בסמים. אבל סדרי העדיפות הם כאלה שבריאותו קודמת לכל. "האבחנה" של החברים שהוא "אכל רעה" ושזה יעבור אינה אחראית. יש לשלול אפשרויות נוספות כמו למשל שהאלכוהול ששתה היה מזוייף והכיל כמות מופרזת של מתנול.
Bär_im_Weinglas1
                                                                                                             By Franziska Ruloff

20 דברים שלא כדאי לעשות כששותים אלכוהול

לבני אדם שונים יש תגובות שונות לאלכוהול. לאלכוהול השפעה על כושר השיפוט, יכולת הערכה של זמן ומרחב, השפעה על הקואורדינציה. לאלכוהול השפעה על הרגשות, על ההתנהגות ועל איכות קבלת ההחלטות. יש המרגישים נינוחים יותר, פתוחים ובטוחים, אחרים מרגישים דרוכים וכועסים, חרדים או חסרי שקט. רבים אינם מוסרים לעצמם דין וחשבון על השינויים שאלכוהול מחולל בהם, אחרים מתהדרים ביכולתם לשתות ולתפקד באופן רגיל. ערכתי כאן רשימה של דברים שאין לעשות כששותים אלכוהול. הרשימה אינה מתיימרת לכסות את כל המצבים. ממליץ לקרוא אותה בעיקר כשאינכם תחת השפעת אלכוהול…

1.    לא להיכנס לים, לנהר למעיין.

2.    לא להיכנס לאמבטיה \ ג'קוזי וכו.

3.    לא להפעיל כלי עבודה כגון מסורים, מקדחות, מנופים, מלחמים.

4.    לא להשתמש בכלי מטבח כגון סכינים, מערבלים.

5.    לא למזוג או לעבוד עם נוזלים חמים או רותחים.

6.    לא לטפל באש, בכיריים, בתנורים.

7.    לא לבצע תיקוני חשמל.

8.    לא לטייל בדרכים ושבילים על סף תהום.

9.    בעת שייט לא להימצא על הסיפון.

10. לא לטפס ולהסתובב על גגות.

11. לא להיכנס לאתרי בניה.

12. לא לשאת כלי נשק מכל סוג כולל סכינים.

13. לא לנקות כלי נשק.

14. לא לעלות ולא להשתמש במתקני שעשועים (לונה פארק, לונה גל, טרמפולינות וכו')

15.  לא לקבל החלטות ולא לנקוט בצעדים משמעותיים כגון הצעות נישואין, גירושין, התפטרות מעבודה, שינוי מקום מגורים.

16. לא לחתום על חוזה\הסכם. לא להיכנס להתחייבויות.

17. לא לקבל או לבצע החלטה על הוצאה כספית \ קניה \ מכירה.

18. לא לטפל, לסעוד, לרפא לנתח אחרים.

19. לא לעשות קעקועים, פירסינג.

20. לא לנהוג בכלי רכב מכל סוג כולל אופניים וסקיטבורד לא להטיס מטוסים כולל רחפנים, לא להשיט כלי שייט כולל גלשנים.

IMG_20161009_081736

אי ההפללה היא רק צעד קטן אחד

2016-12-21-16-57-30

 

מדיניות "המלחמה בסמים" נכשלה.

"אפס סובלנות", "אמור לא לסמים", "הסמים עושים אותך כזה קטן" – לא רק שנשמעים אנכרוניסטיים, לא זו בלבד שלא השיגו את יעדיהם, אלא גרמו לנזק בל ישוער לבריאותם ורווחתם של בני אדם בארצות תבל. כל מי שסובר שאי ההפללה של משתמשי הקנביס תפתור את הבעיה, טועה ומטעה.

על מעצבי מדיניות הסמים לגבש מדיניות שתתמודד עם נפגעי חומרים מזיקים. מערכות הטיפול, השיקום, ההסברה והאכיפה מבוססות על מדיניות המלחמה בסמים (זו שפשטה את הרגל) – וחלקן על ההנחה שסמים רעים, שמשתמשים בסמים הם עבריינים, שקרנים, חדלי אישים, או לוקים במחלה מדבקת, שיש לבער את הסמים ולהרחיק את המשתמשים מהחברה. חלק מהיחידות הטיפוליות והשיקומיות מתייחסות לאוכלוסיה המטופלת באמצעים כושלים ענישתיים ושוללות מהם זכויות באופן שמזכיר בתי כלא. גם יחידות שמכירות בהתמכרות כמחלה אינן מקפידות על שמירת "זכויות החולה" ונוקטות סנקציות חמורות במקרים של שימוש חוזר בסמים או אלכוהול. למשל – מטופל בגמילה או בשיקום, שחזר והשתמש בסמים או באלכוהול זקוק להמשך טיפול ו\או טיפול נוסף, במקרים רבים מאוד הוא מורחק מהטיפול, למרות שהוא רוצה להמשיך בו.

הטרמינולוגיה השלטת כיום בתחום הטיפול בסמים ואלכוהול נשענת על עמדות שחלקן גזעניות. חלקן על ההנחה שהסמים הם "אויב הציבור מספר אחד" (ריצ'ארד ניקסון 1971). המשתמש בסמים הוא "מלוכלך" והנמנע מסמים הוא "נקי". תקופת ההימנעות משימוש היא "תקופת ניקיון" וכו'. שינוי הטרמינולוגיה אין בו כדי לחולל את השינוי אבל הוא חלק ממנו. הוא חלק משמעותי משינוי הסטיגמה – איתה מתמודדים בכאב רב מכורים שהשתקמו והשתלבו בחברה.

"אי הפללה" – היא רק צעד קטן אחד. צעד שאומר את מי אין מפלילים. אבל על השאלה מה כן עושים אין תשובות. הכרזה המבורכת על סיום מדיניות "המלחמה בסמים" עלולה באין מדיניות חלופית להתמודדות עם בעיית השימוש בחומרים מזיקים, לגרום לכאוס.