בדידות והיקיקימורי

בדידות מתקשרת לשימוש לרעה בסמים ואלכוהול. חוסר בטחון, תחושת ערך עצמי נמוכה, חרדה, דיכאון, ביישנות, פחד קהל, ניסיונות לא מוצלחים להתחבר, פחד מדחיה וכישלון עלולים להוביל להימנעות. להפחתת הנסיונות להתחבר ולהתקשר עם אחרים. מכאן מתפתחת תחושת בדידות מעיקה. חלק גדול מהחשים בדידות מוצאים מיפלט במדיה החדשה רשתות חברתיות באינטרנט. אחרים מגלים שגם שם הם בודדים ומתקשים ליצור קשרים אפילו און ליין. יש כאלה שמנסים לעשות Self Medication – ריפוי עצמי בעזרת אלכוהול וסמים. תחושת השחרור מההגנות הנוקשות עלולה לעודד את אלה שמרגישים הקלה להמשיך ואף להעמיק את השתייה והשימוש בסמים, חרף המחיר הכבד שהם עלולים לשלם. אחת התופעות הרחבות והלא מוכרות דיין היא תופעת ההיקיקימורי (Hikikimori). מושג יפני שמשמעותו היא בריחה או הימנעות קיצונית מלקיחת חלק בחיים החברתיים והמשפחתיים. ביפן יש היום למעלה ממיליון היקיקימורים. בדרך כלל בנים וגברים. בשלב מסוים הם מפסיקים ללכת לבית הספר, ומסתגרים בחדרם. רבים מהם אינם מקיימים קשר עם בני משפחתם הגרים באותה דירה. יש היקיקימורים שלא יצאו מחדרם חודשים ושנים ארוכות. מישהו מהמשפחה דואג להשאיר להם ליד פתח הדלת את ארוחותיהם. המשפחות וקרוביהם חסרי  אונים נוכח הסירוב לשתף פעולה. עתה מתברר שגם במערב יש היקיקמורים ברמות שונות של נתק מהמשפחות ומהחברה. בארצות אלה הם מכונים NEET  Not in Education, Employment, or Training" "נייט" משמעותו לא נמצא במערכות חינוך, תעסוקה או הכשרה. יש נייט שמכנים את עצמם "היקי" או "נזירים" יש המנהלים קשרים עם נייטס אחרים ברשתות חברתיות וקבוצות יעודיות. יש עדויות שהתופעה מחוץ ליפן אינה שולית גם אם היא נושאת אופי אחר. חלק מהמסתגרים למשל הם מבוגרים שנפלטו משוק משוק העבודה או פוטרו, ומוצאים את עצמם חסרי תועלת, תכלית וזהות. יש בינהם קשישים ששוקעים לתוך הסתגרות דיכאונית ומנתקים את הקשרים המעטים שהיו להם בעבר. מעת לעת הם נמצאים מתים בביתם וניתן להיווכח, שהם חיו לעיתים בתנאי הזנחה קיצונית שגם קיצרה את חייהם.

אין לי תשובה לשאלה האם יש תופעה מקבילה להיקיקמורי בישראל ? אך בהחלט יש עדויות פה ושם לקיומה של התנהגות הסתגרות קיצונית דומה. יש אנשים שיוצאים מביתם אך ורק לשם קניית מזון וביתר הזמן חיים בבדידות מסתגרת.

השפעת אווירת נכאים על בני נוער

לאוירה שבה גדלים וחיים ילדים ובני נוער יש השפעה רבה על מועדותם להתנהגויות סיכון והתמכרות. רבים חיים לא רק בצל דאגות חרדות ופחדים, אלא גם באקלים פסימי, רואה שחורות. בני נוער סופגים מסביבתם הקרובה וממשפחתם ביטויים של חוסר תקווה וחוסר אמון בעולם: "כולם מושחתים", "אין לנו כח", "רק הרבה כסף מדבר", "אם אבא שלך טייקון יש לך תקווה אם אביך שכיר – הלך עליך", "אתה עובד כל החיים ובסוף זורקים אותך לפח", " צוחקים עלינו", "המשחק של החיים מכור מראש", "אנחנו בשר תותחים, ברווזים במטווח" וכו'. חיים בסביבה כזו משדרים לבני הנוער מסרים שאין להם סיכוי, שאי אפשר לשנות את המציאות ולהשפיע עליה. וכאשר אי אפשר לשנות את המציאות אפשר "לדפוק ראש". לשנות לרגע את ההרגשה באמצעות חומרים ממסטלים – לברוח. ואפשר כמובן לשנות את המציאות על ידי בריחה למשחקי מחשב למציאות מדומה שבכוחה לשאוב לתוכה.

חשוב ומותר להיות ביקורתי – לא לטייח, לא לבנות תמונה וורודה שבינה לבין המציאות אין דבר. אך יש להישמר מלהסחף עמוק מדי לתוך אווירת נכאים פסימית שמרפה את הידיים, מתישה ומייאשת. אין לוותר על התקווה. לחזק את הבטחון של בני הנוער ביכולתם לשנות ולהשפיע על גורלם ועל סביבתם.

סביבה שאינה מקפידה על איזון בין ביקורת נוקבת על המציאות לבין תקווה, עלולה להוות קרקע מזינה מחשבות אבדניות, הרס עצמי, שימוש לרעה בסמים ואלכוהול ושקיעה בתוך משחקי מחשב.

10 גורמי הגנה לבני נוער וצעירים

מדברים הרבה על גורמי סיכון לשימוש לרעה והתמכרות לסמים ואלכוהול אצל בני נוער וצעירים. לא פחות חשובים גורמי ההגנה:

1. המשך לימודים.
2. קשר טוב, גלוי ופתוח עם הורה ו\או מבוגר אחראי.
3. פעילות פנאי – ספורט, טיולים, ספורט אתגרי, קולנוע, הופעות וכו'.
4. שמירה על קשרים חברתיים.
5. השתתפות בארוחות משפחתיות ובאירועים משפחתיים.
6. נשיאה בתפקידים בבית – השתתפות בעבודות\מטלות בבית או בגינה.
7. התנדבות, מעורבות חברתית פעילות ציבורית.
8. תכנון חופשות.
9. נגישות לעזרה ויעוץ ויכולת פניה לעזרה בעת הצורך.
10. מצד אחד פיקוח ומעורבות שוטפת וערנית בחיי הנער\ה ומצד שני עידוד עצמאות ויוזמה.

 

 

 

דירות Airbnb בשירות הסחר בסמים

ארגוני הפשע העוסקים בסחר בסמים משתמשים בדירות Airbnb כבסיסים לטווח קצר בקווי אספקת הרואין וקוקאין ברחבי בריטניה, כך מדווח האנדיפנדנט הבריטי. ה NCA – הסוכנות הלאומית למאבק בפשע מודה, שהיקף הפעילות גדול פי 3 מכפי ששיארה. בין היתר מעורבים בה אלפי נערים נערות ואף ילדים המנוצלים לרעה.

שיווק הסמים אגרסיבי. מעת לעת מועברות הודעות טקסט ובהן הודעה על פתיחת קו אספקה חדש. לצורך קידום המכירות נעשה שימוש בחלוקת דוגמיות סם בחינם ומבצעים של 1+1.

הילדים ובני הנוער המגוייסים לעבודה בקווי החלוקה הינם במקרים רבים ממשפחות עניות או הרוסות, ומקרב נושרים מבתי ספר. חלק מהם ובעיקר הנערות מנוצלים גם מינית.

רבים מבין הילדים אינם מרגישים מנוצלים משום שהם זוכים לחסות העבריינים, מקבלים תשלום ומתנות. אחרים נשלטים באלימות ובאיומים ובהסדרי חוב. בשני המקרים מדובר בניצול בוטה של קטינים וחסרי ישע.

By DemonDeLuxe (Dominique Toussaint) – Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1043042

מה גורם לנזק רב יותר אלכוהול, הרואין או גראס ?

אחת השאלות שעולות שוב ושוב במפגשים עם בני נוער וצעירים היא מה מזיק יותר. לפני שאביא כאן את תמצית הממצאים המעניינים של מאמר שפורסם לאחרונה, מן הראוי להדגיש – החומר שעלול להזיק לאדם ולסביבתו הוא החומר שבו הוא משתמש. כלומר אם אדם מעשן מריחואנה ולא נוגע באלכוהול או הירואין אז כמובן שהמריחואנה היא זו שעלולה לגרום לו נזקים ולא ההרואין.

התוצאות של המחקר שכותרתו Drug harms in the UK: a multicriteria decision analysis הופיע בכתב העת המקצועי הנודע Lancet ואחד הכותבים של המאמר הוא דוויד נוט היועץ לשעבר של ממשלת בריטניה לענייני סמים ואלכוהול.

המחקר מצביע על כך ששיטת הקלסיפקציה הנהוגה במדינות רבות אינה הולמת את העדויות לנזקי הסמים השונים. המחקר דרג מחדש את הסמים על פי הנזקים לאדם עצמו ולסביבתו. כמובן שלשכיחות השימש ישנה השפעה על הנזק. כך המדרג של החוקרים מצא שהאלכוהול הוא החומר שגורם ליותר נזקים מהחומרים האחרים. בראש רשימת הסמים המסוכנים נמצאים החמישה : 1 אלכוהול 2. הירואין 3. קראק 4. מתאמפטאמין 5. קוקאין.

נועלים את הרשימה: 16. סטרואידים אנבוליים 17.אקסטזי 18. אל אס די 19. בופרנורפין 20. פיטריות.

תוצאות המחקר מצביעות על הצורך לתכנן מחדש את יעדי ודרכי הפעולה של התמודדות רשויות בריאות הציבור עם הנזקים שגורם האלכוהול לפרט ולחברה.

 

13 המלצות למי ששוקל לבצע קעקוע

ח'  בן ה 16 קעקע במימון ובהסכמת הוריו קעקוע גדול על זרועו. כעבור שנה וחצי בלבד, התחרט ובעזרת טיפול לייזר יקר הסיר את הקעקוע. על זרועו נשארו צלקות בולטות. היום כשהוא בן 45 ואב לילדים הוא מאשים את הוריו. הוא חושב שהיה עליהם לנסות לשכנע אותו לדחות ההחלטה שהתקבלה בתקופה סוערת בגיל ההתבגרות, שאסור היה להם לממן את הקעקוע. "ההורים שלי הסכימו לכל דבר, לא ידעו להגיד לי לא. נמנעו מכל עימות". ח' הסכים שהוא היה זקוק להורים סמכותיים ומדי פעם לעימות. היום כשלושים שנה מאוחר יותר הוא מעלה אפשרות שהקעקוע הענק היה ניסיון שנכשל להתעמת עם הוריו אבל גם לנסות לאחד אותם, והוסיף: "היום אני מבין שחששתי שהורי עומדים להיפרד. אולי הקעקוע היה ניסיון כושל לאחד אותם, קיוויתי כנראה שהם ינסו יחד להניע אותי לא לעשות קעקוע ענק כזה, שלא היה מקובל אז. לא הצלחתי. הם לא היו שם בשבילי. היה הכי קל לכל אחד מהם להיות הורה מגניב שמסכים ומממן". ח' אומר ששנים לא חי בשלום עם הצלקות המכוערות על זרועו ודואג עד היום ללבוש חולצות עם שרוולים שמגיעים לפחות עד המרפק.

טבעי שאופנת הקעקועים תשתנה ואולי אף תעלם. זה טבעו של עולם. אופנה באה והולכת. אבל טבעי גם שהטעם שלנו משתנה ברבות השנים. מה שנראה לנו יפה בגיל 16 לא בהכרח יראה כך כשנגיע לגיל 30. ומה שנראה לנו הולם אותנו בגיל 25 לא בהכרח יהיה כן כשנתבגר מעט. קעקוע הוא פעולה שאי אפשר לחזור ממנה. ערכתי כאן רשימת המלצות למי ששוקל לבצע קעקוע.

1. העדיפו קעקוע מדבקה זמני על קעקוע קבוע.
2. אל תבצעו קעקוע בהחלטה רגעית.
3. בצעו קעקוע בארץ מגוריכם ולא בחו"ל, לא אצל מקעקע ברחוב או ביריד וכו'.
4. אל תבצעו קעקוע בתקופה לא טובה בחייכם.
5. אל תבצעו קעקוע תחת השפעת סמים או אלכוהול.
6. מומלץ להתייעץ עם אנשים שאוהבים אתכם, שלפחות אחד מהם מבוגר מכם בעשר שנים.
7. אל תקעקעו שמות של אהוביכם, יש דרכים טובות יותר וחכמות יותר לבטא אהבה.
8. אל תקעקעו על הצוואר, העורף, הפנים והראש. הימנעו מקעקועים בכף היד והאצבעות.
9. נשים – יש טענה שקעקוע בגב התחתון עלול למנוע קבלת זריקת אפידורל בעת לידה.
10. בחרו מקעקע בעל ניסיון עם המלצות מאחרים.
11. בדקו עם המקעקע איך הוא מונע הידבקות במחלות  (איידס, הפטיטיס וכו') וזיהומים.
12. אם אתם מתלבטים – דחו את קבלת ההחלטה לעוד חודש.
13. אם אתם שואלים אותי – אל תקעקעו.

 

לרקוד עד מוות

רבים התמוגגו לקרוא את הידיעה שתמנונים שקיבלו אקסטזי התנהגו באופן שהזכיר התנהגות אנושית תחת השפעת האקסטזי, והעדיפו להתחבק ולהתכרבל.  מעציבות יותר הידיעות על מספר מקרי מוות במסיבות טבע.

הרוב המכריע של החוגגים במסיבות הטבע חוזרים לביתם בריאים ומרוצים. אך לא כדאי להתעלם מהעובדה שחלק נוטלים בנוסף לאקסטזי (MDMA) אמפטמינים ממריצים וקוקאין. שילוב זה עם עליה בטמפרטורת הגוף כתוצאה מריקוד נמרץ בתנאי מזג אויר חם עלולים לגרום לסיבוכים רציניים – דליריום (מצב בילבול חריף והזייתי), התכווצויות (מעין התקף אפילפסיה), עילפון ואבדן ההכרה.

בני אדם מגיבים באופן שונה לאותם חומרים שמשפיעים על ההרגשה. חלקם רגישים (אלרגיים) ואחרים מגיבים רע מאוד לשילוב בין חומרים, מה גם שלפעמים בתהליך הייצור הפיראטי מוכנסים לאקסטזי  מרכיבים נוספים שאינם MDMA.

ריקוד ממושך משפיע על הפיזיולוגיה של כל אחד. תנאי חום לחות וצפיפות בשילוב עם חומרים ממריצים, אקסטזי או משקאות אלכוהוליים עלול להיות קטלני כפי שארע לאחרונה.

מי שבוחר לבלות במסיבת טבע חייב להיות אחראי – ולדאוג לבריאותו ובריאות חבריו.

 

 

שינוי של התנהגויות התמכרותיות הוא תהליך העלול להיות ממושך ומתחיל בשלב ה"טרום הרהור".

כותרת בוואלה מכריזה ש"רבע מהמעשנים בישראל לא מעוניינים להיגמל". בגוף הכתבה המביאה נתונים מסקר שערכה קופת החולים מכבי נתון נוסף והוא שלמעלה ממחצית המעשנים 56% רואים את העישון "באור שלילי".

התהליך שבו אדם מבצע שינוי משמעותי בחייו הוא ממושך. רבים חושבים על כך. מהרהרים בינם לבין עצמם שמוטב יהיה אם ביום מן הימים יעשו שינוי. אך קודם לשלב זה שלב ה"טרום ההרהור" שעלול להימשך שנים. זה שלב שבו האדם יודע בתוך תוכו שהתנהגותו מזיקה אבל אינו מתכנן לשנותה. אם משום שאינו מאמין שיצליח להיפטר מההרגל, לפעמים אינו יודע איך עושים את זה, אין לו מידע כיצד נגמלים ואינו מאמין שיוכל לחיות ללא ההרגל. יש כאלה החיים בסביבה שאינה תומכת בשינוי למשל יש זוגות של מכורים שאחד מבני הזוג משמר את ההתמכרות של בן זוגו כי הוא זקוק לו או לכספו. יש משפחות שבהן ההתמכרות היא רב דורית ושרואות בהתמכרות את גורלם או את "רצון האל" – "נולדתי לסבול" – היא מטבע לשון שגורה שם. אצל רבים שלב הטרום הרהור הוא שלב שבו עדיין התועלת נראית רבה יותר מהנזק. שבאמצעות ההרגל הם מצליחים להקל מעט מכאבם ולהתגבר באמצעותו על עכבות כמו חוסר בטחון וביישנות.

Carlo C. Diclemente ו חברו James O. Prochaska בנו מודל של שלבי שינוי שנקרא The Transtheoretical Model או בקיצור TTM בן חמישה שלבים. השלב הראשון הוא שלב "הטרום הרהור".

Miller ו Rollnick חיברו את גישת ה Motivational Interviewing שמטרתה לקצר את משך הזמן שבו אדם נמצא בשלבי השינוי. זו גישה המכינה אנשים לשינוי.

כאשר אדם נמצא בשלב ה"טרום הרהור" אנו יכולים באמצעות בניית קשר טיפולי משמעותי, המבוסס על קבלתו ולא על גינויו או ניסיון לכפות עליו את רצוננו הטוב, לקדם אותו לעבר שלב "ההרהור". שינוי הנובע ממוטיבציה חיצונית תגרום לכך שהשינוי לא יאריך ימים. שינוי מחייב מוטיבציה פנימית, שבה האדם מרגיש מחויבות. המניע עמוק והוא עושה למען עצמו ובריאותו ולא כדי לרצות מישהו אחר. ההתנהלות מול אדם בשלב טרום ההרהור צריכה לקחת בחשבון שהוא עלול בקלות רבה לנשור ולנתק את הקשר הטיפולי.

 

ביום מן הימים יתברר שתעשיית האלכוהול שמה בכיס הקטן את תעשיית הטבק האכזרית.

זה לא מחקר שפורסם באיזה כתב עת שולי. מדובר במחקר מרשים רב מימדים שפורסם בלנסט הבריטי ואינו ממומן על ידי גורמים פרטיים ובעלי עניין אלא על ידי : UK Medical Research Council, British Heart Foundation, National Institute for Health Research, European Union Framework 7, and European Research Council.

מחקר זה קובע ששתיית אלכוהול גם בכמויות קטנות היא גורם תמותה וגורם תחלואה משמעותי – שבץ, מחלות לב וכלי דם.

מסקנה  שעולה ממנו מנפצת את המיתוס, ששתיית יין אדום בכמויות קטנות היא גורם מגן בריאותית. תשכחו מהסיפור ששתיית שתי כוסות של יין אדום זה טוב לבריאות הלב. ההיפך הוא הנכון.

אתם זוכרים איך נחשף שתעשיית הטבק (סיגריות) היתה מודעת לסכנות שבעישון ודאגה להרכב ממכר של מוצריה. תעשיית הטבק היתה מעורבת בניסיון לטרפד ולהטות מחקרים שלא מצאו חן בעיניה. ביום מן הימים יתברר שתעשיית האלכוהול שמה בכיס הקטן את תעשיית הטבק האכזרית.

קראו גם את ADDICTION INBOX המצויין.  ׁ

 

אתונה

שלושים מטר מדיפורטו. שלושים מטר מהכוך הטעים ומלא החיים מסתובבים המתים שכאילו חיים. כאן מנגן האקורדיאון, שרים, רוקדים ואוכלים וכאן חופרים קברים ומסניפים את הימים שנותרו בשורות חפוזות.
חדרי מלון אתנס סנטארל סקוואר משקיפים הן אל שתי הכניסות של דיפורטו – שבמדרגות תלולות יורדות מתחת למפלס הרחוב, והן אל הכיכר המלבנית המוגבהת מעל מפלס הרחוב – בה מתנהלים יום ולילה חיי הקהילה של הנוטים למות.  סוחרים אלה עם אלה בכדורים וגבישים – מפוררים אותם על גבי משטחי אבן לאבקה דקה מאוד ומסניפים אותה. מסניפים אותה ביום ומסניפים אותה בלילה. מסניפים אותה שוב ושוב. כחלב שחור הם שותים עם עלות היום, כחלב שחור שותים עם רדת לילה. אין להם יום ואין להם לילה. כורים קברים ביום וכורים בלילה. כשאין בידם כסף הם נתקפים באמוק חיפוש. מחפשים בכליהם ומחפשים בחריצי משטחי האבן, הגדרות והספסלים הארוכים. מחפשים לצידם במעברים המרוצפים, במשטחי העפר ובצמחיית המעזבה. ואז מגיע מישהו ורוכן סמוך. מכין את חלבו – מועך ומועך ומפורר עד דק מסניף ומשאיר אחריו מעשר שורה, או פאה, שימצא האחר וילקט לעצמו מעט רווח והצלה – פירורי רחמנות שנושרים מהאכזריות הניבזית של החיים. הכיכר המלבנית היא פרוזדור חסר גג בין העולמות. לכאן נפלטים בני ובנות העיר שהקיאה אותם. הם שלוליות מהלכות. בבועות בני אדם שאיבדו צלם. שם שוכב אחד בתנוחה שרק גוויה יכולה להיות מפוסלת כמוהו – נושם ומפרפר. לא רחוק  מישהו מעסה את גופו של האחר, מנסה להשיב את רוחו ואינו מוותר לו. ממשיך להפיח בו את נשמתו שכמעט נשמטה בין ידיו. נער שבגדיו נושרים ממנו עומד מול קיר וכותב עליו בנחישות. האם אלה מילותיו האחרונות. האם זו צוואתו שאיש לא ימלא. האקורידיאון ימשיך לנגן בדיפורטו ולהרקיד את אוהבי החיים והאדם מתחת. ובכיכר מעל למפלס החיים, ימשיכו בנים ובנות לנוע יום ולילה במעלות המכורים המתפוררים. את אלה הבאים לכיכר מכיוון שוק הבשר הסמוך, מקדמים שני שוטרים בעמידה זקופה. תוחמים את הגבול בין בשר לבשר. בין מעדן לפיגול. משני עברי הכיכר בין סימטאות אריסטוגיטונוס לארמודיו שורות של דוכני ירקות ופירות. מיטב התוצרת. הירקנים מכריזים ומשבחים בקולי קולות את מרכולתם. קולם לא מגיע אל אזני המתקהלים בכיכר שמעליהם.
זר שמתארח במלון אתנס סנטראל סקוואר עומד בחלון חדרו ולא מש למראה הנגלה לעיניו. קשה להסיר את המבט מהזוועה. אחר כך יסית את הוילון וישים פניו לאקרופוליס.