שימוש והתמכרות לסמים אלכוהול והימורים

קוקאין במטבח

על שחקניםזמרים ואמנים אחרים שמתמכרים לסמים כתבתי זה עתה. עכשיו מתברר מראיון שנתן השף חיים כהן לעיתון גלובס, שיש בעיה לא פשוטה של שימוש בקוקאין במטבחים. "לצערי זה נכון" אומר חיים כהן אבל מתנחם בעובדה שבניו יורק המצב הרבה יותר קשה "כל הטבחים שם על קוק" (קוקאין). חיים כהן טוען שאצלו לא יעבוד טבח שמשתמש בקוקאין. אפס סובלנות. מעת לעת מתברר שסקטורים מסוימים נגועים בסמים. אני זוכר שבעבר מישהו טען שבקרב הספרים (סליחה, מעצבי השער) הנגע חוגג. בשיחות סלון תוכלו לשמוע שיש בקרב הקהילה הלהטבי"ת סמים לרוב. וכך בקרב ספורטאים, מפתחי גוף ועוד. בדרך כלל מדובר בשמועות או תחושות שלא נבדקו באופן מהימן.
חיים כהן מסביר שהמטבח הוא מקום קשה רגשית שמאבדים בו פרופורציות, שנעים בו במהירות מקצה לקצה מעונג לכאב מאפס לעשר. בעצם מדוע ? האם הדרך היחידה לנהל מטבח טוב היא להלחיץ ? להיות תובעני ? ואם אכן התופעה נפוצה בקרב טבחים האם אין זו בעייתם של השפים ובעלי המסעדות ? האם לא הגיע הזמן לשאול איך אפשר למנוע את התופעה ? לסייע לטבחים להיות אנשי מקצוע טובים מבלי שיזדקקו לחומר הממריץ ?
זה נחמד שחיים כהן נוקט עמדה ומצהיר שאינו מגלה סובלנות כלפי שימוש בקוקאין במסעדותיו, אבל נכון יותר לבנות את סביבת העבודה הזו באופן שתגן על העובדים ושתסייע לעובדים שמבקשים עזרה.

17-6-14-38
מודעות פרסומת

רובין וויליאמס התאבד

רובין וויליאמס התאבד. השחקן והקומיקאי המוכשר נאבק שנים רבות בדיכאון ובהתמכרות לאלכוהול ולסמים. רובין וויליאמס לא הסתיר את בעיותיו ודיבר עליהן בפתיחות בהופעותיו. הוא הצטרף לשורה ארוכה של שחקנים, זמרים ואמנים שנפטרו ממנת יתר או ששמו קץ לחייהם בעקבות בעיות נפשיות והתמכרות. רק לאחרונה כתבתי כאן על השחקן פיליפ סימור הופמן שמת ממנת יתר.
זו אינה מגיפה האופיינית לאמנים. זו תופעה רחבה המכה בבני אדם באשר הם. דרכי הטיפול והשיקום בה אינן מספקות תוצאות משביעות רצון ונמשכות זמן רב. אם ההתמכרות היא מחלה, הרי שהחולים בה "מאוהבים" בגורמים הישירים לה – בסמים ובאלכוהול. הם ימשיכו להשתמש ולשתות חרף ההשלכות השליליות. הפרידה מסמים ואלכוהול קשה. המחשבה על חיים שלא תחת השפעה (אופוריה, שכרון, סטלה וכו') נתפסים כבלתי אפשריים. גם אחרי תקופות גמילה והימנעות ממושכות נשאר "רעב". ההתמודדות הקשה ביותר אינה עם ההפסקה בשימוש בסמים או הפסקת שתיית האלכוהול, אלא עם ניהול סגנון חיים נטולי השפעת סמים ואלכוהול, סגנון חיים שימנע חזרה לשימוש ולשתייה. המעידה או הנפילה חזרה לשימוש ולשתיה היא הסכנה הגדולה האורבת לכל מי שנגמל. חלק בלתי נפרד מהטיפול בהתמכרות כולל התמודדות עם הריק שנוצר.
תכנית 12 הצעדים מדברת בין היתר על שלב הכרחי של הפנמת "חוסר האונים" של האדם מול התמכרותו. ההבנה שאינו עוד יכול לנהל ולשלוט בסמים ובאלכוהול. המשמעות היא שעם ההתמכרות ניטלה ממנו המיומנות לווסת או לשלוט בשימוש ובשתייה. מטופלים רבים מתקשים לקבל את עובדת "חוסר האונים" ומטפחים פנטזיה, שביום מן הימים כאשר יהיו "חזקים" יצליחו לחזור ולהשתמש ולשתות מעת לעת – "פעם ב". אי קיומה של אופציה עתידית לשימוש או לשתיה קשה לעיכול.
רובין וויליאמס היה שחקן וקומיקאי טוטאלי. כל כך חשוב היה לו להיות בקידמת הבמה. בראיונות הנפלאים שהעניק לטלוויזיה כבש את המצלמה, לא היה בבמה מקום לאדם נוסף. הוא הפליא, ליהטט ונלחם על תשומת הלב ועל מקומו בכל דקה ודקה. אני מנסה להבין מה קרה לו כאשר האורות כבו. כאשר ירד מהבמה. לאיזה בור הוא נזרק. מי היה יכול לחכות לו שם. להכיל את המעברים הכה קיצוניים.

שותים באחריות

״שתיה בלתי אחראית״ (Irresponsible Drinking) הוא מושג שנפוץ בדיונים בנושא האלכוהוליזם. בבסיסו לא קשה לחוש את הטלת האשמה בשתיין – אדם ״אחראי״ שותה באופן ״מתון״ או ״מוגבל״, זה ש"אינו אחראי״ שותה באופן ״מוגזם״ ו ״חסר גבולות״.

השימוש בהגדרה "שתיה בלתי אחראית" שם את השתיינות בשורה אחת עם ״נהיגה בלתי אחראית״. אפשר לנהוג באחריות בהתאם לחוקי התנועה ואפשר לנהוג בניגוד לכללים ובאופן מסוכן. אלא שמכונית אינה אלכוהול. השפעת הנהיגה על מוחו של האדם שונה לחלוטין מהשפעת האלכוהול. כאשר מנת אלכוהול נלגמת ונכנסת למרחב הסינפסי היא מחוללת פעולה פסיכואקטיבית. הפעולה הזו אינה מנותקת ממכלול מאפייניו ותכונותיו של הפרט השותה. גם אם איננו מבינים אותה עד תום, אנו יודעים שאצל חלק מהשותים קיימת ״רגישות״ לאלכוהול שגורמת לכך שהוא ״פגיע״ ומגיב לנוכחותו באופן שונה. אנו יודעים ששתיית ״מנת אלכוהול״ פעם אחר פעם, גורמת לכך שמנת האלכוהול שוב אינה מספקת את ההשפעה הרצויה אלא אם כן מעלים את הכמות הנצרכת – לתכונה זו קוראים סבילות (Tolerance). כלומר אל רגישותו ופגיעותו של השותה מצטרפת תכונה נוספת הקשורה לאלכוהול עצמו – הסבילות. אדם לא יפתח סבילות למים או למיץ תפוזים שכן אינם פסיכואקטיביים.

יש לי סימפטיה למושג ״אחריות״. אך למרות זאת השילוב בינו לבין השתיה הוא בעייתי.  זה חלק ממדיניות חברתית הרואה בפרט את האחראי לעוניו, חוליו וסבלו. המדינה מנגד רואה עצמה פחות ופחות אחראית או שותפה לחילוץ הפרט ממצוקתו. מערכת ההסברה והמניעה אינה יכולה להסתפק בכך שהיא מקצה משאבים לעידוד  שתיה אחראית ולגינוי שתיה בלתי אחראית. יש למצוא את הדרך לסייע לאדם להכיר את רגישיותיו ופגיעותיו כדי שיהיה מצוייד בידע אישי על משמעות המפגש בינו לבין האלכוהול. לכלי מרשים כמו ה"דרינקסמטר" צריכים להתווסף כלים שבאמצעותם יוכל כל אדם לאמוד את מקדמי הסיכון האישיים שלו עוד קודם שהוא שותה. יש ביננו אנשים שרגישים לאגוזים, לפול ולעקיצות דבורים – רגישותם זו עלולה לסכן את חייהם. באופן דומה יש לנסות ולצייד צעירים במידע באשר לרגישותם לאלכוהול.

לא מפתיע שיש מדינות שבהן תעשיית האלכוהול משקיעה משאבים וחוברת למדינה לעידוד "שתיה אחראית" ולצמצום "שתיה בלתי אחראית". התעשיה הרווחית הזו רק מרויחה מכך עוד ועוד. נפתחים  לפניה עוד שווקים אינסופיים של "שותים אחראיים" ושיתוף הפעולה בינה לבין הרשויות עושה לה בעיקר טוב. מדיניות המעמידה את האחריות בבסיס ה"שתיה הנכונה", עלולה לחזק את ההרגשה שאין זה נורמטיבי להימנע משתיה.

 

12-5-14-22

אין מריחואנה ? יש סמים סינטטיים !

בתקופות יובש במריחואנה וחשיש ציבור הצרכנים מתנהג כמו בשוק הרגיל ומחפש תחליפים. משמעות הדבר – מעבר לשימוש בסמי פיצוציות כמו למשל הנייס גאי, שרק בשבועיים האחרונים גבה את מחיר חייהם של שני גברים שמתו כתוצאה משימוש בו. משטרת ישראל מתגאה בתפיסות גדולות בשנת 2013  כפי שפורסם בווינט 2.5 טון חשיש ו 1.1 טון מריחואנה, זה תפקידה והיא מבצעת אותו. אולם מי שמופקדים על בריאות הציבור אינם יכולים להתעלם מהעובדה שליצירת יובש בשוק המריחואנה והחשיש יש השלכות בריאותיות ואפילו מסכנות חיים. ולמעלה מזאת, מכיוון שלנייס גאי תכונות ממכרות, הרי שגם אם המריחואנה והחשיש יחזרו לשוק אותם משתמשים שנלכדו בחומר הסינטטי ימשיכו להשתמש בו. הוא יהפוך להיות מסם תחליפי לסם המועדף. הפתרון הוא לאמץ את המודל הפורטוגלי המוכח כיעיל – לשלב דהקרימינליזציה של כל הסמים עם מדיניות ממוקדת בריאות.

27-12-3

פורטוגל זה לא רק רונאלדו

מה הייתם אומרים על מדיניות סמים שבין תוצאותיה ירידה משמעותית במספר הנדבקים באיידס בעקבות שימוש בסמים מ 1016 מקרים בשנת 2001 ל 56 מקרי הדבקה בשנת 2012 ? או למשל הפחתה בשיעור מקרי המוות בעקבות שימוש בסמים מ 80 בשנת 2001 ל 16 בשנת 2012 ? – אין ספק הצלחה משמעותית.

אז זה קרה בפורטוגל ! פורטוגל הנהיגה בשנת 2012 מדיניות  דהקרימינליזציה של כל הסמים לשימוש אישי. עתה סוף סוף יש תוצאות עובדתיות לשינוי, והתוצאות הן חד משמעותיות – מדובר בהצלחה גדולה בפרמטרים החשובים. מצבה של פורטוגל בתחום השימוש בסמים ובנזקיהם השתפר באופן דרמטי. חשוב להדגיש שהפורטוגזים הנהיגו לצד הדהקרימינליזציה מדיניות ממוקדת בריאות. המשתמש המכור אינו עוד עבריין אלא אדם שיש לו בעיית בריאותית.

ד"ר גואלו מי שהגה את המהלך, רואה את ההישג הגדול ביותר בכך שהמדיניות החדשה איפשרה את הסרתה של הסטיגמה מעל ההתמכרות לסמים, מאפשרת לאנשים לדבר בפתיחות על בעייתם ולפנות לעזרה מקצועית ללא כל חשש.

אז פורטוגל זה ל רק רונאלדו !

 

 

שלום,

  • מצד אחד אתם אוהבים לעשן או לשתות, ומצד שני מרגישים שזה מתחיל להיות לא לעניין.

  • אמרתם לעצמכם שזה לא יחזור על עצמו, אבל שוב ושוב מצאתם את עצמכם שותים או מעשנים יותר ממה שהתכוונתם.

אם אחד משני המשפטים שקראתם כאן מדבר אליכם, ואתם שוקלים לעשות משהו לטובת החיים שלכם,  אז יש לנו על מה לדבר.

אני מציע  שנפגש כדי שנחשוב יחד מה כדאי לעשות ואיך.

התקשרו :

משה קרון   053-537-2468

mekron@gmail.com

 

הסוף למלחמה בסמים

דו"ח בן 81 עמודים הנושא את הכותרת "סוף למלחמה בסמים", פורסם שלשום בערב. מאחורי כתיבת הדו"ח עומדים  חמישה זוכי פרס נובל בכלכלה. המסר שעובר מהם לאו"ם ולמדינות העולם הוא חד משמעי: מדיניות המלחמה בסמים הנהוגה בעשורים האחרונים כשלה. יש לשים לה סוף. השלכותיה שליליות וגורמות לנזקים. הכלכלנים מצטרפים למסקנה אליה הגיעו בעבר בעלי מקצוע מתחומי בריאות הציבור,  ביטחון וזכויות אדם. הם קוראים למדינות להפסיק להעמיד לדין ולכלוא בבתי סוהר. בין המלצותיהם מתן דגש לטיפול ולצמצום נזקים.

את הדוח המלא ניתן לקרוא כאן.

מאז 2006 בקטגוריה "מלחמה או צמצום נזקים" העלתי רשומות המתייחסות לקוצר ידה של מדיניות "המלחמה בסמים" המוכרת גם כ "Zero Tolerance" ולנזקיה.  למשל היא גרמה לאלפי משתמשים ומכורים לסמים להפוך להיות לעבריינים בעלי רישום פלילי, לעצירים ולאסירים. מאמר שכתבתי בשנת 2007 בעיתון "הארץ" נשא את הכותרת "חולים לא עבריינים" וקרא כבר אז לרפורמה במדיניות הסמים. מולה מדיניות המתבססת על "גישת צמצום נזקים", מציעה מדיניות פרגמטית המבינה שלבני אדם מאז ומעולם יש נטיה להשתמש בחומרים פסיכואקטיביים. חומרים אלה עלולים להיות מזיקים מאוד ולהשפיע על הפרט, משפחתו וסביבתו, ועלינו לפעול למיזעורם. מדיניות המלחמה בסמים יצרה סטיגמה והפכה את הפנייה והנגישות לעזרה, לייעוץ ולטיפול לקשה. היא חילחלה לשירותי הטיפול לסוגיהם שלא השכילו לעקור מתוכם מרכיבים ענישתיים. מדיניות צמצום נזקים תסייע להם להציב מטרות ריאליות בנות השגה. את המשאבים הרבים המושקעים במלחמה הכושלת בסמים  ניתן יהיה להפנות להרחבת ופיתוח שירותי טיפול, מניעה ושיקום מתקדמים ומבוססי מחקר.

cover_Expert-group