אי ההפללה היא רק צעד קטן אחד

2016-12-21-16-57-30

 

מדיניות "המלחמה בסמים" נכשלה.

"אפס סובלנות", "אמור לא לסמים", "הסמים עושים אותך כזה קטן" – לא רק שנשמעים אנכרוניסטיים, לא זו בלבד שלא השיגו את יעדיהם, אלא גרמו לנזק בל ישוער לבריאותם ורווחתם של בני אדם בארצות תבל. כל מי שסובר שאי ההפללה של משתמשי הקנביס תפתור את הבעיה, טועה ומטעה.

על מעצבי מדיניות הסמים לגבש מדיניות שתתמודד עם נפגעי חומרים מזיקים. מערכות הטיפול, השיקום, ההסברה והאכיפה מבוססות על מדיניות המלחמה בסמים (זו שפשטה את הרגל) – וחלקן על ההנחה שסמים רעים, שמשתמשים בסמים הם עבריינים, שקרנים, חדלי אישים, או לוקים במחלה מדבקת, שיש לבער את הסמים ולהרחיק את המשתמשים מהחברה. חלק מהיחידות הטיפוליות והשיקומיות מתייחסות לאוכלוסיה המטופלת באמצעים כושלים ענישתיים ושוללות מהם זכויות באופן שמזכיר בתי כלא. גם יחידות שמכירות בהתמכרות כמחלה אינן מקפידות על שמירת "זכויות החולה" ונוקטות סנקציות חמורות במקרים של שימוש חוזר בסמים או אלכוהול. למשל – מטופל בגמילה או בשיקום, שחזר והשתמש בסמים או באלכוהול זקוק להמשך טיפול ו\או טיפול נוסף, במקרים רבים מאוד הוא מורחק מהטיפול, למרות שהוא רוצה להמשיך בו.

הטרמינולוגיה השלטת כיום בתחום הטיפול בסמים ואלכוהול נשענת על עמדות שחלקן גזעניות. חלקן על ההנחה שהסמים הם "אויב הציבור מספר אחד" (ריצ'ארד ניקסון 1971). המשתמש בסמים הוא "מלוכלך" והנמנע מסמים הוא "נקי". תקופת ההימנעות משימוש היא "תקופת ניקיון" וכו'. שינוי הטרמינולוגיה אין בו כדי לחולל את השינוי אבל הוא חלק ממנו. הוא חלק משמעותי משינוי הסטיגמה – איתה מתמודדים בכאב רב מכורים שהשתקמו והשתלבו בחברה.

"אי הפללה" – היא רק צעד קטן אחד. צעד שאומר את מי אין מפלילים. אבל על השאלה מה כן עושים אין תשובות. הכרזה המבורכת על סיום מדיניות "המלחמה בסמים" עלולה באין מדיניות חלופית להתמודדות עם בעיית השימוש בחומרים מזיקים, לגרום לכאוס.